פסק - דין
1.המשיב הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת, בטענה שהיא מייבאת לישראל ומשווקת כאן כרטיסי זיכרון והתקני זיכרון נייד (להלן: "המוצרים"), תוך הטעיה של הצרכנים. לטענת המשיב, הזיכרון הפנימי במוצרים הנמכרים קטן מזה שעליו מצהירה המבקשת.
2.המבקשת הגישה בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור והתובענה בשל היעדר יריבות. טענתה פשוטה: אין היא מייבאת, מוכרת או מייצרת את המוצרים, ופעילותה הינה אך ורק בתחום המחקר והפיתוח. הטענה נתמכת בתצהירה של גב' הדר בן משה, מנהלת הכספים של המבקשת, אשר מצהירה כי המבקשת "עוסקת במחקר ופיתוח טכנולוגי ואין לה כל קשר ליבואם, שיווקם ומכירתם" של המוצרים נשוא התביעה, או לטענות המועלות בתובענה. המבקשת מדגישה בבקשה ובתשובה לתגובה של המשיב כי הינה "חברה שכל עיסוקה מתמצה במחקר ובפיתוח וכי אינה מייצרת ו/או מייבאת ו/או משווקת מוצרים כלשהם".
3.על פי הסדר דיוני בין הצדדים שאושר על ידי כב' הרשמת א. נחליאלי-חייט, לא הגישה המבקשת תגובה לבקשת האישור, ונקבע שתחילה תידון בקשת הסילוק על הסף.
ההלכה היא, אמנם, שדיון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית הינו חריג, שהרי בתובענה שכזו מתקיים ממילא הליך סף של דיון בבקשת האישור, שבו נבדקת בין השאר קיומה של עילת תביעה לכאורה. עם זאת, בית המשפט העליון פסק כי לעיתים ראוי לדון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית, כאשר דנים "בטענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית" (רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון בישראל בע"מ נ' אר און השקעות בע"מ, לא פורסם – 13.8.07, מפי כב' השופט, כתוארו אז, א. גרוניס; רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר, רו"ח נ' קדמי, לא פורסם – 2.4.09).
לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובות הצדדים, הגעתי למסקנה כי מקרה זה ראוי לדיון בבקשה לסילוק על הסף בטרם תידון בקשת האישור, משום שברור למדי שהתובענה הייצוגית נעדרת עילה בשל היעדר יריבות עם המבקשת.
4.בתצהירו של המשיב התומך בבקשת האישור, נאמר, פעם אחר פעם, כי המבקשת מייבאת את המוצרים לישראל ומשווקת אותם (סעיפים 1, 6-9, 26). עוד נטען בבקשה כי המבקשת היא נציגתה בישראל של חברת סאנדיסק העולמית (סעיף 6). עילתה של התובענה הייצוגית מבוססת על הטעיית הצרכן והפרת הסכם, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התס"ו-2006. סעיף זה מאפשר הגשת תובענה ייצוגית "נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח...". המונח "עוסק" מוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ככולל "מי שמוכר נכס או נותן שרות דרך עיסוק, כולל יצרן". המשיב לא טען בבקשת האישור או בתצהירו כי המבקשת מייצרת את המוצרים בישראל, והמבקשת אכן טוענת כי היא איננה מייצרת את המוצרים נשוא התביעה. הטענה היא כי המבקשת מייבאת ומשווקת את המוצרים בישראל, וכי היא נציגתה של סאנדיסק העולמית. אלא שלטענה זו לא הובאה ראיה כלשהי בבקשה, וגם לא בתגובה לבקשת הסילוק על הסף, והיא נסתרת בתצהירה של הדר בן-משה. בא כוח המשיב לא ביקש לחקור את המצהירה על תצהירה הקצרצר, וגם לא מצא לנכון להגיש תצהיר נגדי, מה שמראה כי אין בידיו ראיות כלשהן לתמיכה בטענה כאילו המבקשת מייבאת או משווקת את המוצרים בישראל, או שהיא נציגתה של חברה אחרת אשר מייצרת ומשווקת את המוצרים.
5.המשיב צירף לתצהירו צילום שהתיימר להיות, לטענתו, אתר האינטרנט של המשיבה (נספח 4). אולם עיון קל בתצלום האתר שצורף מראה כי מדובר באתר של חברת
SanDisk Corporation 2011
כפי שמציינת המבקשת, מדובר בתאגיד אמריקאי, וכפי שכתוב בדף אתר האינטרנט שצורף, החברה נסחרת בבורסה האמריקאית (נאסד"ק) ומשרדיה בקליפורניה.
זאת ועוד, על פרטי המוצר שרכש המשיב (נספח 6(ג) לבקשת האישור) נרשם כי המוצר מיוצר בסין, והחברה שרשומה על המוצר היא
"SanDisk International Ltd.". גם כאן אין, אפוא, קשר לחברה המשיבה.
בתשובה לתגובה לבקשת הסילוק, מפנה בא כוח המשיב לדף אינטרנט שהוא מידע לתעשיינים לגבי המבקשת (נספח 3). אך גם שם לא נאמר שהמשיבה משווקת מוצרים בישראל, אלא שהיא מהווה "מרכז פיתוח" של החברה בארה"ב, וכי היא חברת בת בבעלות מלאה של סאנדיסק העולמית. כך גם אין כל רבותא במדריך עסקים שצורף לתגובת המשיב לבקשת הסילוק (נספח 4), שאיננו מסמך מטעמה של המבקשת, וגם אין בו תמיכה כלשהי בטענות המשיב.
6. מכל האמור לעיל עולה כי בקשת האישור והתובענה הוגשו על סמך טענה כאילו המבקשת מייצרת ומשווקת את המוצרים בישראל. אך טענה זו לא נתמכה בראיה כלשהי, והיא נסתרת בתצהירה של הגב' בן-משה, שבא כוח המשיב לא ביקש לחקרה עליו וגם לא הגיש תצהיר נגדי. כך גם אין כל ראיה לתמיכה בטענה שהמשיבה היא נציגתה של מי שמייצרת או משווקת בארץ את המוצרים. בנסיבות אלו, ניתן לקבוע כבר בשלב מוקדם זה כי אין בסיס עובדתי לטענות המועלות נגד המבקשת, כאילו היא מטעה את הצרכנים לגבי מוצרים שהיא משווקת בישראל. המבקשת איננה "עוסק", כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, ועל כן לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית נגדה. ודוק: אין מדובר רק בהעדר עילה אישית, אלא גם בהעדר עילה קבוצתית.
7.לא ברורה התעקשות בא כוח המשיב לתבוע חברה, שברור על פניו כי היא איננה היצרנית או המשווקת של המוצרים בישראל, אלא רק עוסקת בפיתוח המוצרים. כך גם לא הובאה כל ראיה לטענה כאילו המבקשת היא נציגתה בישראל של סאנדיסק העולמית. יתכבד המשיב, ויתבע את החברה הרלבנטית לטענותיו – זו אשר מייצרת את המוצרים או משווקת אותם בישראל - במקום להתעקש על המשך תובענה חסרת סיכוי על פניה. בתי המשפט העירו לא אחת על המגמה של הגשת תובענות ייצוגיות בלא הכנת "שיעורי בית" קודם לכן, ותובענה זו היא דוגמה נוספת לכך.
8.לאור כל האמור לעיל, בקשת האישור והתובענה הייצוגית נמחקות. המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.
9.המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.